בן חנה ומשה-יעקב. נולד בכ”ד בתשרי תר”ס (17.10.1900) בטבריג שבליטא. בשנת 1920 הצטרף לתנועת “החלוץ” והיה ראשון בעירו שעלה לארץ-ישראל ומראשוני העלייה השלישית. עם הגיעו לארץ הצטרף ל”גדוד העבודה” והיה בין מקימי תל-יוסף. לאחר שחלה במחלת הקדחת נאלץ לעזוב את המקום ועבר ל”גדוד העבודה” בירושלים. אחר-כך עבר עם משפחתו – אשתו ושני בניו – לתל-אביב ובמאורעות 1929 נשלח מטעם ה”הגנה” לחולדה, מקום שם שימש כסגן המפקד בהגנה על המקום. עם סיום תפקידו זה עבר לרחובות ושם היה פעיל במערכה להשלטת העבודה העברית. מרחובות היה יוצא מדי בוקר בעגלה, רתומה זוג פרדות, ליפו ולתל-אביב להביא משם אספקה למושבה. תחנותיו הנוספות היו בנחלת יהודה שליד ראשון-לציון ובנמל חיפה. בשנת 1938 היה בין מארגני המושב השיתופי – צורה חדשה להתיישבות החקלאית המבקשת למזג את עקרונות המושב והקיבוץ. הוא הקים פלוגת עבודה בנמל חיפה ובקריית בנימין ובשנת 1939 יזם ואירגן את ההתיישבות באדמות הכפר הערבי לזזה שבעמק החולה, הוא מושב בית הלל, ועבר לשם עם משפחתו. בצד העבודה במשק היה נוסע ממושבה למושבה, נפגש עם חברים כדי לבחור מועמדים לישוב החדש. בבית הלל הוטל עליו תפקיד השמירה בשדות. מאחר שהרועים הערבים מן הסביבה נהגו להעלות את עדריהם על השדות הזרועים של המושב קיים יהודה שיחות עם נכבדי הכפרים הסמוכים למניעת הדבר. בכ”ו בטבת תש”א (25.1.1941) יצא לשמירה בשדה ופגש בארבעה ערבים שרעו את עדרם בשדה המושב. הוא דרש מהם להסתלק משם אך הם סירבו לעשות זאת ואז ירד מסוסו וניגש אליהם. אחד הערבים היכה בנאבוט בראשו והוא צנח מת ארצה. השאיר אשה ושני בנים. הוא הובא למנוחות במרכז המושב בית הלל.
בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו בבית הילל, ישראל. גילו 41.