בן יעקב וסימה. נולד ביום י”ב באב ת”ש (16.8.1940) במטולה. אחרי שמלאו לו שלוש עברה משפחתו למושב שאר-ישוב ובו התחיל לאהוב את האדמה, בעלי-חיים – ועבודה בכלל. מילדותו היה נותן יד לאביו בעבודות שונות במשק ואף לשמירה נמשך, כי בהיות משק-הוריו בקרבת הגבול היה נוהג לצאת עם אביו לעבודה כדי לשבת על צמרתו של אחד העצים ולהשקיף על סביבו בעיניים פקוחות פן יופתע אביו על-ידי האויב שמעבר לגבול. בפרוץ מלחמת-הקוממיות פונו כל המשפחות משאר-ישוב ולאחריה עברו הוריו למושב הנטוש יהודיה, אך כעבור תקופה קצרה התישבו קבע במושב הסמוך – בני-עטרות. שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ולאחר-מכן נתקבל בבית-הספר התיכון על-שם י”ח ברנר בעין-גנים. באותם הימים היו נוהגים בני-עטרות לצאת לשמירה בלילות ולמרות גילו הצעיר היה אליהו היחיד שהורשה לצאת לשמירה עם המבוגרים ויש גם שמילא את מקום אביו כדי להקל עליו את יציאתו לעבודה למחרת-הבוקר. אהבתו למשק ומסירותו להוריו הביאוהו לידי החלטה, בגמר כיתה י’, לעזוב את ספסל-הלימודים ולהירתם בעול-עבודתו של חקלאי מתוך שאיפה להמשיך במשק ביום מן הימים כדי להקל על עבודת-הוריו. מתוך כך החליט להצטרף לנח”ל עם גיוסו, שחל ביולי 1958. בתוך גרעין “שעל”, שאליו השתייך, התגלה במזגו הטוב, כי לא אחת השכיל ליצור אוירה של צחוק ועליצות בזמרתו ובריקודיו. אך לא באלה בלבד התחבב על חבריו, כי אם גם בנכונותו לעזור לכל אח כושל ובנטייתו להשכין שלום בין חברים הנתונים בריב. גם בטירונות הישרה מרוחו הטובה ואף היה חייל צייתן וממושמע. הגרעין יצא לכפר-גלעדי לשנת הכשרה חקלאית ושם התמסר לעבודה בה דבק מילדותו. ביום כ”א באדר תש”ך (20.3.1960) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בני-עטרות. חבריו-לגרעין בתל-קציר ומושב בני-עטרות הוציאו חוברת לזכרו בשם “אלי”. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, “מלחמות הצנחנים”.
Menu